שעה | בלוג | פוסט | |
---|---|---|---|
10:02 | הבלוג של יובל אראל | [תקציר...] | אביהו פנחסוב עושה את האנגר 11
אחרי שקיבל "לא" סופי משלטונות הצבא בעקבות הופעותיו המדוברות בפני החיילים במהלך המערכה הצבאית שלא ממש מצאו חן בעיני הקצונה הבכירה, הופיע אמש אביהו לנדוור הלא הוא "אביהו פנחסוב ומועדון הקצב" בהאנגר 11 בנמל תל אביב שהיה מלא בקהל צעיר ונמרץ. המופע התווסף למופע שכבר הוכרז כסולד אאוט ואמור להתקיים היום בצהריים באותו מקום. אביהו …
הפוסט אביהו פנחסוב עושה את האנגר 11 הופיע לראשונה ב-הבלוג של יובל אראל.
|
10:01 | גאדג'טי | [תקציר...] | הוכרז: ASUS NUC 14 Pro – מחשב זעיר עם מעבד Core Ultra
אסוס (ASUS) השיקה את ה-ASUS NUC 14 Pro, הדור הבא של מחשבי ה-NUC הזעירים שנועדו להחליף את דגמי אינטל הקודמים ומתבססים על מעבדי ה-Core Ultra מהדור האחרון של אינטל. לאחר שהציגה את מחשב הגיימינג הזעיר ROG NUC, חברת ASUS ממשיכה לחדש את סדרת מחשבי ה-NUC הזעירים, תחום שעבר אליה מאינטל לאחר החלטתה של האחרונה לצאת […]
The post הוכרז: ASUS NUC 14 Pro – מחשב זעיר עם מעבד Core Ultra first appeared on מגזין טכנולוגיה ובידור - Gadgety. |
09:07 | סופרת ספרים | [תקציר...] | פסלו את הציורים "אידיאולוגית"
יש להקליק פעמיים על כל אחד מהצילומים שלהלן: התפרסם בידיעות אחרונות וב־ynet |
08:36 | קפה טלוויזיה | [תקציר...] | × × ×ער×ק×, ××סק××ס×ר, ס×××! (×ר×××): ×××צת ××× ×©×ש×
× × ×ער×ק×, ××סק××ס×ר, ס×××! (×ר×××), ××××××, ×¢××× ×× ×× ×¢×××, פרש, ××ש×ק ××פ×, ש×ר ×××××, ×××× ×©× ×צ×××, ×פר×××××: ××××¨× ×ס××¢, ××××, פרק ××ר×× ××¢×× × ×©× ××רפתק××ת ××××צ××ת ××××××× ×©× ××ק ×רפ××. ש×ק×× ×¤××ר, ×צ××, ×××××× ××ס×××, ××צר ××× ××ק×××, ××× ×ת ××סף. ×× ×ר××ת ×××× ××××××××× (ש×ש×): — ש×× ××× ×ר: A Gentleman in Moscow – […] |
08:34 | מבקר חופשי - אריק גלסנר | [תקציר...] | על "סתירה ובניין" (סט שמונה כרכים) של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי בהוצאת "בלימה".
פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במוסף "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות" "מעת שאני קורא בספרים לא קראתי דברים של טעם כאלה, שיחד עם רחשי-הכבוד שהרגשתי בלבי להם התעוררה בי התנגדות נמרצה להרבה מחשבות בם". הדברים המפורסמים האלה של ברדיצ'בסקי, שנאמרו ביחס לאחד העם, רלוונטיים גם למפעל המו"לי החשוב ביותר שנתקלתי בו בחודשים האחרונים (שמתוכו הם מצוטטים): […] |
08:07 | יקום תרבות | [תקציר...] | המלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 29-30 מרץ 2024
חגית בת-אליעזר ממליצה על הצגת היחיד של ניר מנקי ״חוות החיות״ בעקבות הספר המפורסם של ג׳ורג׳ אורוול.
הפוסט הזה המלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 29-30 מרץ 2024 הופיע לראשונה ב-יְקוּם תַּרְבּוּת.
|
05:31 | עונג שבת (עונ"ש) – של דוד אסף | [תקציר...] | הדג המעופף: ילדוּת בבריכת ימק"א
צילום: ברוך גיאןמאת חגי שמואלי
רבות
נכתב על הבניין המפואר של
ימק"א ברחוב המלך דוד 26 בירושלים, מול מלון הפאר הידוע 'קינג
דיוויד': על תולדותיו, על אדריכלותו (תכנן אותו ארתור לומיס הרמון, האדריכל
האמריקאי של ה'אמפייר סטייט' בניו יורק), על אגפיו ואולמותיו ועל הלובי המפואר שמדיף עד היום
ניחוח קולוניאלי, על התבליטים והגילופים, על המגדל, אולמות הקונצרטים והספורט, על מגרשי הטניס וכמובן על הבריכה התת-קרקעית ועל מגרש הכדורגל האגדי (איצטדיון ימק"א, שהיה
מגרש הבית של בית"ר, ואחרי שעלו הדחפורים גם על מגרש הכדורגל בקטמון,
היה גם למגרשה של הפועל).מגרש הכדורגל של ימק"א, 1958 (אוסף התצלומים הלאומי, ויקימדיה)על חרבות מגרש הכדורגל קם מרכז ספורט חדש ומתחם מגורים יוקרתי. אך חוץ מן המגרש,
שנותר רק בזיכרונות ובתמונות, המבנה המקורי והשלם של ימק"א נותר על עמדו כפי שהיה. הוא עדיין אתר
תיירות מרשים המזמין לבוא ולבקר בו, כולל תצפית נאה מצריח המגדל. גם בית ההארחה עדיין פועל – לא מפואר כמו המלון שממול, אבל הרבה יותר זול... לפני כמה שנים
תיאר כאן ברוך גיאן ברשימה מצולמת את חמודותיו של המקום ('למי צלצלו הפעמונים? ערב חג המולד בימק"א',
23 בדצמבר
2014), ואילו אני אספר קצת מזיכרונות ילדותי.מה
הייתה ימק״א בשביל ילדים וילדות שנולדו וגדלו במרכז ירושלים בשנות החמישים והשישים?ובכן, במשפט אחד: ימק"א הייתה אחד ממרכזי
הנשמה של ילדותנו, הכי קרוב לבית כנסת חילוני. בתווך שבין חצר גימנסיה רחביה שבה למדנו, לבין המסתורין של עמק המצלבה אליו נמשכנו – ימק"א הייתה המתנ"ס שלנו. לא הכרתי מתנ"סים אחרים – ספק אם היו בכלל באותם ימים – אבל אני יכול לומר בוודאות מוחלטת של ילדים, ששלנו היה היפה מכולם. לא רק בארץ, בעולם כולו. זה התחיל בקייטנה: שני מחזורים של שלושה שבועות
בחודשי החופש הגדול. מערכת מודפסת של פעילות שבועית צפופה. קבוצות חד-מיניות
ממוספרות מאחד עד עשר לַבָּנִים, ומאחת-עשרה ומעלה לַבָּנוֹת. בכל יום משמונה עד
חמש, עם הפסקת צהרים, שחלקנו היו הולכים בה הביתה וחוזרים אחר כך, ואחרים נשארו
לארוחת צהרים ומנוחה. הייתה פעילות עשירה וצפופה, והיא נעשתה כולה בתוך
המבנה הענק שהילך עלינו קסם והטיל עלינו כישוף. זר לא יבין זאת... קשה להסביר
למי שלא חווה זאת את האסתטיקה וההשקעה האדריכלית שבתוכן גדלנו באותן שנים. הבניין הענקי על שתי כיפותיו המעוצבות והמגדל שביניהן (היו לנו,
כמובן, הערות גסות במיוחד על השילוב הזה), אומנות האבן המדהימה, עיצוב
הפנים האוריינטלי עוצר הנשימה, והמתקנים שכמותם לא הכירו אז בארץ: אולם הקונצרטים
היפה ביותר במזרח התיכון, אולם ספורט מרשים ובריכה מקוּרה מתחתיו, שמרוצפת
במוזאיקה כחולה ומפיצה ריח עז של כלור. והיו המבוכים הצוננים שהובילו אל המלתחות ואל
הבריכה, וכמובן המקפצה שנועדה לעזי הנפש. עדת ילדים במכנסיים קצרים הייתה מתרוצצת בין אולמות המלון בכניסה וחדרי העזר שעוצבו ורוהטו כמו בקינג דיויד
שממול. בין שולחן הפינג-פונג לבין מגרשי הטניס
והכדורסל, חדרי ההתעמלות ומגרש הכדורגל, שהיה אז במלוא תפארתו.
וכמובן המקלחות, שהפיקו זרם אדירים של מים רותחים שכמותו לא היה לאף אחד
בבית; חדר הסרטונים, חדרי מלאכת יד, אולם הסרטים והספרייה. מבוכי מסדרונות
מתוחכמים ואין סופיים, מעל הקרקע ומתחתיה, שכולם מעוצבים בסגנון מרהיב, מצוחצחים
ומדיפים ריח של כביסה נקייה, וקל היה ללכת לאיבוד שם וכדי לדעת היכן אתה נמצא, צריך
פשוט לחזור חזרה ולנסות שוב.נזהרנו לא לדרוך על הקווים במבואה המרוצפת
אבן מבהיקה. הבטנו ביראת כבוד על המלאך בעל שש הכנפיים המפוסל על המגדל והתמלאנו גאווה שהנוצרים הללו עשו לנו כבוד, וכתבו על הבניין באותיות עבריות
'אדוני אלהינו אדוני אחד'. התערבתי פעם עם גיורא שלא ימצא שני כרכובי אבן זהים
בין מאות הכרכובים המסותתים במתחם. הוא עוד מחפש... צילום: ברוך גיאןוהיינו צורחים בשבילים, במדשאות ובמחבואי פינות הקסם שברחבה העליונה ומול הכניסה למגדל: מי בראש? ארבע הקדוש, מי בזנב? חמש הגנב. והכי חשוב, למדנו לשחות: פעילות בריכה עם שיעורי שחייה בכל יום. שחינו בעירום מלא, בטבעיות מובנת מאליה, כאילו כך היה מאז ומתמיד. והייתה עלייה מתונה בסולם הדרגות: 'דג קטן', 'דג', 'דג מעופף', והכי גבוה: 'כריש'. למדנו לשחות לרוחב הלוך ושוב, וצללנו לעומק כדי להביא מנעול מן הקרקעית. שחינו בארבעה סגנונות לאורך עשרים המטרים של הבריכה הכי ארוכה בעולם שהכרנו. המצטיינים בינינו, שזכו בדרגת הכריש, הוזמנו להציג מועמדות גם לקורס מצילים... וזאב לבנטל, המתעמל ומאמן הכדורסל, שניהל את מחלקת הספורט של ימק"א, השגיח שהכול יתנהל למישרין, כמו שהוא אוהב, והחדיר בנו רוח ספורט שנשארה אצל כולנו עד היום. בריכת ימק"א בין 1939-1934 (אוסף מטסון; ספריית הקונגרס האמריקאי) חגי שמואלי הוא מכאן ואילך 'דג מעופף', 1965 עשינו מחזיקי מפתחות וריקועי נחושת, ניסרנו בדיקט ובמגרש המשחקים מאחור התנדנדנו כמו משוגעים בנדנדות הירוקות, ללא שרשרת ועם מִנְעָד נדנוד מפחיד. ניסינו לשחק טניס וסקווֹאש כמו הגדולים, עלינו לראש המגדל כדי לראות מקרוב את הפעמונים וגם להציץ אל העיר המזרחית שהייתה אז חוצלארץ. היה קומזיץ מושקע וגם טיול לנצרת. ווידאד וסמרה לימדו את הבנות מחול, ופֶּנְדֶלִיס ניגן בצהריים במפוחית ולימד אותנו שירים ביוונית: יוּפִּי-יָה-יָה, יוּפִּי-יוּפִּי-יָה... היו שיעורי ספורט באולם הגדול וסרטוני מיקי-מאוּס וסרטי טבע באולם הקטן. ובימי רביעי בכל שבוע ראינו שני סרטים ברצף, והשלמנו את השכלת כל המערבונים וסרטי הגיבורים שהיו בסביבה. היו גם סרטי מופת וסרטי ילדים נהדרים, ואפילו קונצרטים. היינו מוקפים במדריכים שלנו, אבל בעיקר בצוות התפעול של המקום, שרובם היו בחורים צעירים, ערבים-נוצרים ממערב העיר, שמקצתם גרו במתחם ימק"א: שָפיק הרציני והמהודר שניהל את אגף הנוער, איבְּרהים עאלייאן החייכן והקשוח שהיה מדריך העל של הקייטנה, ניקולא ורוּבְּחִי שהיו אחראים על התחזוקה, פוּפוּ המסריט, פֶּנְדֶלִיס הבדרן, מוריס בבריכה וגָאסְטוֹן במלתחות, נפתלי על המקפצה וניקולא בכדורגל. ואיך נשכח את אבירי המזנון האגדי, סעיד ומוסא, שהייתה להם – כך היינו בטוחים – הגלידה הכי טובה בעיר, ועוד כל מיני חטיפים מפתים בעשרה גרוש.הכדורגל הארצי עוד לא הגיע אז לימק״א, ולא חווינו משחקים מסעירים של בית״ר, אבל שיחקנו בעצמנו כדורגל במגרש ההוא שהפך בתוך כמה שנים למרכז עולמם של לפחות חצי מהירושלמים. זה היה נפלא, ולכן לא היה זה מפתיע שבתום ימי הקייטנה התנפלנו על ההצעה להירשם לחברוּת שנתית. מצאנו את עצמנו קשורים למתחם ארבע פעמים בשבוע לאורך כל השנה. שוחים, משחקים, 'עושים ספורט', רואים סרטים בלי סוף ומחליפים ספרים בספרייה למעלה, שהייתה מין אי של שקט ורצינות בתוך הבניין ההומה.וכך שנה אחר שנה, מתיידדים עם חברים חדשים שבאו מכל רחבי העיר – ולאו דווקא אלה שלמדו איתנו בכיתה – והייתה לנו איתם, במובלעת המוקפת ברחובות לינקולן, הס, וושינגטון והמלך דוד, פינת ילדות מאושרת מלאה בהפתעות, שיכולה הייתה להתקיים רק בירושלים של פעם, באווירה שלא הכרנו עד אז ומאז. באחד הימים, ואני כבר ותיק בימק"א, בערך בן שמונה, חזרתי הביתה ופגשתי את אמא במדרגות. 'מאיפה אתה חוזר רטוב כל כך?', שאלה השכנה שעמדה ודיברה עם אמא. 'משחייה בימק"א', עניתי. השכנה הביטה באימי ושאלה בטון חרד: 'בימק"א? לא מדאיג אוֹתָךְ שכל המדריכים שם ערבים?''לא', ענתה אמא בקיצור נמרץ. וכשעלינו למעלה שאלתי את אמא בשקט, כדי שהשכנה למטה לא תשמע: 'מה, אִבּרהים הוא ערבי?' בריכת ימק"א, 2008 (צילום: הרי כהן)__________________________________________עו"ד חגי שמואלי הוא שותף בכיר במשרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות' Hagai@ArnonTL.com |
00:26 | פריק - מגזין אלטרנטיבי | [תקציר...] | הקרנת חצות: ברוס לה ברוס לוקח את "תיאורמה" של פאזוליני אל הקצה ~ טקאשי מייקה מעבד את "מידנייט" של אוסמו טזוקה לסרט קצר מעדשת האייפון ~ קיאנו ריבס וצ'יינה מייוויל חוברים לכתיבת רומן פנטזיה משותף ~ סנונית ראשונה מהאלבום הנוארי של ג'ון קרפנטר ושות'
~ 1. ברוס אול מייטי הבד בוי של הקולנוע הקווירי המחתרתי בגרסה חדשה ל"תיאורמה" אף על פי שהלך לעולמו בנסיבות מסתוריות לפני יותר מ־48 שנים, הקולנוען, התסריטאי, המשורר והסופר האיטלקי פייר פאולו פאזוליני, אינו חדל מלעלות אל פני השטח של … להמשיך לקרוא ← |
00:15 | איתן - קולנוע בראש צלול | [תקציר...] | פסטיבל קולנוע צרפתי: התיאוריה של מרגריט
(שם הסרט במקור: Le Théorème de Marguerite) הסרט הזה מסתובב בפסטיבלים (גם בישראל) כבר קרוב לשנה, אבל במבט ראשון הוא לא נראה לי מעניין ועד עכשיו דילגתי עליו. זהו מבט על מתמטיקאית צעירה המנסה להוכיח תיאוריה מתמטית מסובכת. אני יודע כמה זה 2 ועוד 2, וזהו פחות או יותר. אז כל המשוואות שנכתבות כאן על […] |
הפוסטים החמים ביותר | |
---|---|
קפה טלוויזיה השגרירות, המלך: המלצת יום חמישי |
|
בוב ממשיך במסע מנא (Mena) |
|
הרוכב לאוטובוסים באיזה עיר התושבים משתמשים הכי הרבה בתח"צ, ובאיזה הכי מעט? |
|
טליה קוראת ומספרת הכלבה - פילאר קינטנה |
|
סופרת ספרים קריאה ראשונה בספר "מה קרה להגר באילת?" |